מסע בלתי נשכח: כשגשם הפתיע אותנו בדרך לנגב בקבריולט

יש טיולים שאתה מתכנן חודשים מראש – ויש טיולים שפשוט קורים, מהחלטה של רגע, מהודעת וואטסאפ אחת בקבוצת החברים. וזה בדיוק מה שקרה ביום שישי ההוא של דצמבר, כשקמתי בבוקר, השמש הציצה דרך החלון, והודעה אחת קפצה לי: "מי בא לשבור את השגרה? קפה בבאר שבע דרך כביש 40 עם הגג פתוח."

לא היה צריך לשכנע אותי פעמיים. ה-Z4 שלי עמדה מוכנה בחנייה, מצוחצחת, הטופס נפתח ברגע והפלייליסט של "כבישים פתוחים" הושמע בווליום הנכון. עוד לפני שהספקתי לסיים את הקפה של הבוקר, כבר היינו שלושה חברים בקבריולט, בדרך לדרום.

התחלנו את המסע מהמרכז, דרך כביש 6, ואז פנינו לכביש 40 – אחד מהכבישים היפים ביותר בישראל למי שנוהג בקבריולט. הכביש מתפתל בין יישובים קטנים, שדות פתוחים ונוף שמשתנה בכל פנייה. השמש הייתה מושלמת, העננים היו קלים והשמים כחולים. הכל היה נראה כמו יום של חופש טהור.

אלא שאז, ממש אחרי שעברנו את קריית גת והתחלנו לטפס לכיוון להב, הכל השתנה. העננים הפכו כהים, הרוח התחזקה והאוויר הפך צונן. בתחילה זה היה רק טפטוף קל – כזה שאפילו לא טורחים לסגור עבורו את הגג. ואז, בבת אחת, השמיים נפתחו.

גשם שוטף. מבול אמיתי. באמצע המדבר, בלי שום מחסה, שלושה נהגים בקבריולט פתוח, חצי צוחקים חצי מקללים, ומנסים לעצור בצד כדי לסגור את הגג. אבל הדרך הצרה, בלי שוליים, והרוח שמאיימת להעיף את הכל – הפכו את המשימה לאתגר אמיתי.

בסופו של דבר מצאנו חניה קטנה לצד הדרך, מתחת לעץ בודד. תוך 20 שניות הגג היה סגור – אבל זה כבר לא שינה הרבה. כולנו היינו רטובים, השיער דבוק למצח, והחיוך – חיוך ענק שלא ירד מהפנים.

המשכנו את הדרך לבאר שבע כשהגשם הולך ונחלש, וכשהגענו לקפה הקבוע שלנו בעיר העתיקה, כולנו ידענו שזו לא תהיה עוד נסיעה שגרתית שנזכור שבוע-שבועיים. זה סיפור שיישאר איתנו לשנים.

כי זה העניין בקבריולט – אתה לא רק נוהג. אתה חי את הדרך. לפעמים זה שמש ושמיים כחולים, ולפעמים זו סערה שמפתיעה אותך באמצע המדבר. אבל תמיד, תמיד, זה יהיה סיפור טוב.

הטיפ שלי לכם: אם תתפוס אתכם הגשם עם גג פתוח – אל תמהרו לסגור. קחו רגע, תיהנו מהשיגעון, כי אלו בדיוק הרגעים שהופכים טיול טוב להרפתקה בלתי נשכחת.