לילה פתוח: איך טיול לילי ספונטני בקבריולט שינה לי את השבוע

לפעמים החיים לא נותנים מנוחה – עבודה, לחצים, ריצות, טלפונים שלא נגמרים. ככה בדיוק הרגשתי בערב של יום רביעי האחרון. כבר אחרי חצות, הראש לא נרדם, המחשבות לא מפסיקות לרוץ. ואז, בלי לתכנן, הסתכלתי על המפתחות של ה-Audi TT שלי שהיו מונחים על השולחן – וזה היה ברור: הגיע הזמן לברוח.

לא לקח לי הרבה זמן. 00:30, אני בחנייה, פותח את הגג, שם פלייליסט רגוע באוזניות, מניע, ויוצא מהעיר. תל אביב מאחוריי, הכבישים כמעט ריקים, והשקט של הלילה עוטף הכל.

בחרתי לנסוע דרומה, בלי יעד, רק הכביש ואני. כבר ביציאה מכביש 431, כשהאורות של העיר נעלמים, אפשר היה להרגיש את השקט הפנימי מחלחל. הכביש חשוך, הירח מלא, והרוח בלילה קרירה ומדויקת.

ב-1:15 בלילה עצרתי ליד תחנת דלק קטנה בצומת ראם. קפה שחור, מתוק מדי, ולרגע קטן אני תופס שיחה עם עוד מישהו שעמד שם עם ג'יפ פתוח. בלי להכיר, בלי לשאול שמות – רק חיוך משותף של שני נהגים שאוהבים את הדרך.

חזרתי לכביש, המשכתי לכיוון אשדוד ואז פניתי מזרחה, לכיוון כביש 3. בשעה כזו, אין רכבים, אין רמזורים, אין אף אחד שמפריע – רק אני, המנוע, והמוזיקה. בשלב מסוים כיביתי את המוזיקה לגמרי – כדי לשמוע רק את הרוח.

באזור לטרון, עצרתי בצד הדרך, ירדתי מהרכב והסתכלתי לשמיים. שמיים זרועים בכוכבים, שקט מוחלט, הרכב חונה ליד, גג פתוח כאילו גם הוא בוהה בשמיים. פתאום, כל הלחץ, כל היום-יום – נעלמו. זה היה רגע טהור של חופש.

חזרתי הביתה ב-3 לפנות בוקר. עייף, רטוב קצת מהלחות של הלילה, אבל הלב שלי היה קליל, הראש נקי והחיוך – לא ירד לי מהפנים עד סוף השבוע.

המסקנה שלי: לא תמיד צריך לתכנן טיול. לפעמים, הרגעים הכי טובים קורים כשאתה פשוט מחליט לפתוח את הגג, לצאת לכביש ולתת ללילה להוביל אותך.